הטיפול במחלות נפש באמצעות זרמים חשמליים המועברים במוח קיים כבר יותר משמונה עשורים, אבל מנגנון הפעולה שלו התברר רק בתחילת המאה ה-21. למרות הסטיגמה הקשה שמלווה אותו זהו טיפול יעיל ובטוח

פורסם בעיתון הארץ ב- 6.3.2019

"קן הקוקיה" היה הסרט שהביא לידיעת הציבור את המתרחש במחלקה הסגורה לחולי נפש הנשלטת על ידי אחות מרשעת, אחים בעלי גוף ורופאים חסרי לב המעבירים דרך מוחו של המטופל – השחקן המצויין ג'ק ניקולסון - זרם חשמל המעוות את פניו וגורם לו להתקף אפילפטי. התמונה הזו עוררה בשעתה זעזוע בקרב הצופים והביאה ללחץ ציבורי למניעת סוג זה של טיפול. סרטים נוספים העניקו לטיפול בנזעי חשמל ממד של אכזריות וחוסר אנושיות, אבל לא פחות מכך סיפקו יצר מציצנות בלתי נלאה לעולמם של נפגעי הנפש תוך העצמת הסטיגמה הטבועה נגדם. אלא, שבפועל הטיפול בנזעי חשמל, שחוגג שמונים שנה לקיומו, נחשב כאחד הטיפולים היעילים ביותר בפסיכיאטריה המודרנית, ומטופלים רבים נהנים מיתרונותיו. אפילו רופאים מעידים על עצמם שהיו מעדיפים לקבל טיפול בנזעי חשמל, לעומת החלופות הטיפוליות האחרות כגון תרופות או טיפול פסיכולוגי.

מקור הפער בין הסטיגמה הציבורית השלילית לבין השימוש החיובי בטיפול רפואי בנזעי חשמל נמצא בהקשר ההיסטורי של הטיפול. בראשית המאה העשרים, בהיעדר כל טיפול רפואי ידוע למצבי פסיכוזה או דיכאון, נפגעי הנפש מצאו עצמם מורחקים ומנודים מהמשפחה, מהקהילה ומהחברה. הם נכלאו במוסדות במשך שנים רבות, והכל בשל אוזלת היד בטיפול במחלות הקשות הללו. רופאים ומדענים בעלי רצון טוב, שעמדו חסרי אונים מול מטופלים סוערים, החלו לבחון שימוש בזרם חשמלי כמכשיר טיפולי. האמת היא שלא היה חידוש בהפעלת זרם כטיפול, כשהרי כבר ביוון העתיקה נעשה שימוש במכת חשמל באמצעות צלופח, לטיפול בכאב ראש ולהקלת כאבי לידה.

הרעיון בא כהמשך לעבודתו של חוקר הונגרי, לדיסלס מדונה, בשנות השלושים של המאה הקודמת, שניסה להשרות פרכוס אפילפטי על ידי מתן תרופות. הפירסומים לגבי הצלחת הטיפול עוררו עניין רב, אך לא נמצאה תרופה שתוכל להשרות פרכוס אפילפטי בצורה יעילה. שני חוקרים איטלקים החלו בניסויים לבדיקת השפעת הזרם החשמלי המשרה פרכוסים על מצבם של חולי הנפש. אוגו קרלטי האיטלקי, היסס בתחילה לבצע את הניסוי מאחר שסבר כי "חשיפת אדם לזרם חשמל היא תיאוריה אוטופית, ברברית ומסוכנת". אולם, בשיתוף פעולה עם חוקר שאינו רופא בשם לוציאנו בירי הם בדקו את השפעת הזרם החשמלי בעוצמה נמוכה על מוח של בעלי חיים והראו כי המכה החשמלית הזו נסבלת ואינה גורמת נזק. באפריל שנת 1938 הם ביצעו בהצלחה מתן נזע חשמלי לראשונה בחולה הסובל מסכיזופרניה.

בתוך זמן קצר, התברר כי הטיפול בנזעי חשמל יעיל במחלות נפש קשות, ובטיפול במצבים פסיכוטיים ודכאונים סוערים. יחד עם זאת, השראת הפרכוס האפילפטי גרמה סבל רב לחולים. בהעדר חומרי הרדמה וחומרים משתקי שרירים לזמן קצר, שטרם היו קיימים בתקופה זו, היה הכרח במספר רב של מטפלים כדי להחזיק במטופל בעת השראת הפרכוס, בדומה למה שהיה מקובל באותה עת בביצוע ניתוחים ללא הרדמה. סיבוך נפוץ של הפרכוס היה שברים בעצמות, ובמיוחד שברים בחוליות השדרה שהביאו לפגיעה בחוט השדרה ולשיתוק הגפיים. מכאן, ברורה הסטיגמה השלילית שנקשרה בטיפול בנזעי חשמל.

בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, התגלו פריצות דרך ממשיות בטיפול התרופתי לנפגעי נפש, עם כניסתן לשימוש של תרופות נוגדות פסיכוזה ודיכאון ותרופות מייצבות מצב רוח. דומה היה שהצורך בטיפול בנזעי חשמל יעבור מן העולם, אך בתוך זמן קצר הסתבר כי מטופלים רבים אינם מגיבים לטיפול התרופתי, ולעומת זאת הטיפול בנזעי חשמל עוזר להם באופן משמעותי. השינוי הגדול  בטיפול בנזעי חשמל היה גילוי תרופות הרדמה ותרופות משתקות שרירים באותה העת, מה שאפשר מתן טיפול בטוח, ללא סיבוכי שברים או שיתוק. כך, נשמרה האפשרות לטיפול בנזעי חשמל כטיפול יעיל ובטוח עבור נפגעי נפש שלא נעזרו בטיפול התרופתי.

עם ההתקדמות בתחום חקר מדעי המוח, הבינו רופאים וחוקרי מוח את המנגנונים שבבסיס היכולת של נזעי חשמל לסייע לחולים. נמצא שהטיפול בנזעי חשמל מביא לשינויים במעגלים עצביים במוח הקשורים להווצרות דיכאון ופסיכוזה, ליצירת תאי מח חדשים באזור ההיפוקמפוס, לשינויים תוך וחוץ תאיים במוח, ולתמורות בתפקוד המסרונים העצביים (נוירוטרנסמיטורים) מסוג סרוטונין ודופמין. שילוב כל אלו, מביא לתוצאה הקלינית הרצויה בטיפול בנפגעי הנפש. אך למרות זאת, נותרה תופעת לוואי בלתי רצויה של הטיפול, והיא הפגיעה בזיכרון. מטופלים רבים התלוננו כי למרות השיפור שחל במצבם הנפשי בעקבות הטיפול בנזעי חשמל, חלה התדרדרות ביכולתם לשמור ולשלוף מידע מהמוח.

בנקודה הזו החל מרוץ, שנמשך עד היום, ליצירת פרוטוקול טיפול בנזעי חשמל שימקסם את יעילות הטיפול בפסיכוזה ובדיכאון תוך מזעור הפגיעה האפשרית בזיכרון. במרוץ הזה משתתפים פסיכיאטרים בארץ ובעולם, שהבולט בניהם הוא הפסיכיאטר האמריקאי הרולד זקהיים. כלל האצבע "יותר חשמל פחות עמל" שליווה את הטיפול בנזעי חשמל בראשיתו, הסתבר כלא יעיל במיוחד. מחד, מתן עוצמה חשמלית גבוהה יותר אמנם מביאה לתוצאות טיפוליות טובות יותר, אך מביא לשיעור גבוה יותר של פגיעה בזיכרון. מאידך, מתן עוצמה חשמלית נמוכה מדי, למרות שמצליח להשרות פרכוס אפילפטי, איננו בהכרח יעיל לטיפול בדיכאון או פסיכוזה. אם כן, איך אפשר למצוא את העוצמה החשמלית המדויקת המתאימה לטיפול בכל מטופל?

כאן נעזרים רופאים בשנים האחרונות בהבנה מורכבת יותר של הפיסיולוגיה העומדת בבסיס הפעילות החשמלית של המוח. מסתבר כי המאפיינים של הגירוי החשמלי, והיחס ביניהם ובין הפעילות החשמלית של המוח, יכולים להביא ליצירת פרוטוקול טיפולי יעיל ובטוח. לכן, עבור כל מטופל, נקבעים המאפיינים של הגירוי החשמלי המינימלי שיכול להביא ליצירת פרכוס. לאחר מכן, נבנית עבורו תוכנית טיפולית למתן גירוי חשמלי בעוצמה מדודה, מעבר לסף המינימלי שמביא ליצירת פרכוס. טיוב הפרוטוקול לטיפול בנזעי חשמל, המותאם לכל מטופל באופן אישי, הביא ליצירת טיפול יעיל וכמעט ללא תופעות לוואי של ירידה בזכרון.

כך, כיום, לצד כל מטופל העובר טיפול בנזעי חשמל ניצב רופא פסיכיאטר ולידו רופא מרדים וכן איש צוות סיעודי מיומן. המטופל מורדם לפרק זמן קצר ביותר, ומקבל תרופות מרפות שריר הבולמות את התכווצות השרירים תוך ניטור של תקינות מחזור הדם. משך הפרכוס קצר מדקה, ולרוב דרושה סדרה של כשמונה עד שנים-עשר טיפולים להשגת הפוגה במחלה. הטיפול נעשה בבית החולים ביחידה המצוידת בהתאם לנהלים של  משרד הבריאות, וניתן כיום במסגרת אשפוזית, ואף במסגרת מרפאתית. כל מטופל מקבל הסבר מקיף על הטיפול, ועליו לאשר את הסכמתו לקבלת הטיפול בחתימתו. המטופל בוחר להתחיל את הטיפול ולסיימו לפי רצונו.

תיאור הטיפול בנזעי חשמל בסרטים הרבים, שנשאר חקוק בזכרון הציבור, לא יכול להיות רחוק יותר  מהמצב הטיפולי הקיים היום, אבל ללא ספק זירז את התהליך לשיפור יעילות הטיפול ובטיחותו. טיפול בנזעי חשמל מסייע לרוב המטופלים הסובלים מדיכאון או פסיכוזה ואינם מגיבים לטיפול פסיכולוגי ותרופתי. אבל, העתיד של הטיפול החשמלי בנפגעי הנפש עוד לפנינו. עבור מטופלים שנזעי חשמל אינם מתאימים להם, אנחנו שוקדים על פיתוח טיפול חשמלי ממוקד באמצעות אלקטרודות המוחדרות לעומק המוח. מכוונות מטרה, רגישות אנושית לסבלם של חולים פסיכיאטריים וקידמה טכנולוגית יוכלו להפוך סטיגמות מבוססות סרטים ישנים לנחלת העבר, ולסייע בהתקדמות טיפולית כבר בשנים הקרובות.

ד"ר רננה איתן היא פסיכיאטרית, ראשת היחידה הנוירופסיכיאטרית במרכז הירושלמי לבריאות הנפש וחוקרת בבית החולים בריגהם של אוניברסיטת הרווארד.

פרופ' יואל דונחין הוא מרדים, במרכז לחינוך רפואי בפקולטה לרפואה ובמחלקת ההרדמה של המרכז הירושלמי לבריאות הנפש.